תפריט נגישות






981828  בחזרה לאי השטן - אניה וייס סימונדס981828

סקרה את הספר: לי יניני

זהו ספר אוטוביוגרפי של אניה וייס סימונדס.

אניה, אלמנה בת 65 שקוראת לעצמה "היפית גריאטרית". היא משחקת, מציירת, כותבת ושותה. המאפיין אותה הוא שהיא "אישה קופצנית" שנודדת ממקום למקום.

כמו הסופרת גם העלילה כאן מגוללת לקורא בניתורים.

מבני-ברק ביום העצמאות 1960 היא קופצת לאיים הקנריים, איך לא?

הספר מחולק לשני חלקים, שכל חלק מורכב מפרקים קצרים תזזיתיים, וכתיבה מהולה בעברית ואנגלית ממש כמו קוקטייל.

אני מוכרחה לציין, שהכתיבה הזכירה לי צייר שנוטל לידיו מברשת, טובל אותה בצבע, ומתיז גווני צבע על בד קנבס. בסוף המלאכה יש גם ציור שנקרא "אבסטרקטי", והמתבונן בו יראה בכל צבע, צורה דבר אחר.

אניה עברה בילדותה ניצול מיני על ידי קרוב משפחה, ואת התגובה שקיבלה מהוריה היא לא שוכחת. תגובת ההורים: "איזה שטויות את ממציאה?" אני חושבת שהיום זה לא היה קורה, כשהמודעות לניצול והטרדה מינית בכותרות.

לא תמצאו כאן טיפוס שמתביית על דבר מה. היא אדם של "קפיצות" ותוססת,  כמו אותה שמפניה שמותזת לאחר טילטול הבקבוק. לי היא הזכירה את ה"יהודי נודד" שנע מקום למקום. היא טסה לחו"ל ומתגוררת במקומות שונים בעולם, היום היא כאן, מחר היא שם.

כדי להתפרנס היא מצאה לה תעסוקה בכל מקום, ולרוב התפרנסה מציור פורטרטים של תיירים.

אהבתה לדוסון נגדעה עקב תאונה, והפצע מסרב להגליד. עובדה זו ניכרת בכתיבתה ואת הספר הנוכחי היא מקדישה לדוסון.

הסיפור הזה הוא סיפור חיים אנושי, קליל מלווה בהומור של אישה שהיתה היפית, והאמינה שהשתייה והסמים יצילו את עולמה.

לא לחינם אניה וייס סימונדס בחרה לקרוא לספר "אי השטן". "אי השטן" ממוקם באוקינוס האטלנטי הצפוני של האיים הקנריים. הוא נקרא כך, עקב התפרצות הרי הגעש שאירעו באי לפני מאות שנים.

סיפור החיים של אניה מסב את תשומת לב ההורים. לטענתה,  כל מה שקרה לה בחייה, הושפע ישירות מהיחס לו זכתה מהוריה. בנוסף, יש גם מסר שאני חשתי: "תמיד לצוף מעל המים".

אניה חולשת על תחנות החיים שלה, ומתארת את אהבתה לגוי, אדישות הוריה, לימודיה במכללת סיוון, וכיצד בגיל 56 פוטרה מעבודתה וחזרה לאי השטן, למקום קבורתו של דוסון בתוך קיר מספר 419.

הכריכה והתקציר של הספר מיוחדים. לא כל יום קוראים כזה תקציר שמופיע כמתכון לעוגה.

בספר הזה תמצאו הכול מכול: ניצול מיני, זוגיות, הורות, אהבה, סמים, אלכוהול, חוש הומור, כנות, עצב ושמחה.

תומאס מאן אמר: "באנו מהחושך ואנחנו הולכים אל החושך ובין שני אלה אנחנו מתנסים בחיים". המשפט הזה כל כך מאפיין את אניה, אני מקווה שהיא תסכים איתי.

אני מאחלת לאניה עוד הרבה שנים של בריאות ושמחת חיים.

תענוג להרגיש את תעצומות הנפש שלה בכתיבתה שמתסיסה כל ישנוני.

בשורה התחתונה: הרוקנרול של חיי אניה וייס סימונדס.

לי יניני

על מועדון הקוראים שמעתם?

באמצעות מועדון הקוראים של אגרון, הספריות שלנו שומרות על קשר עם הקוראים שלהן הצטרפות לתכנית