תפריט נגישות






983432  נסטרן - רחל גבריאל983432

סקרה את הספר: לי יניני

WOW!

אני אוהבת ספרים שמתחילים "במעטפה". מה שמעניין זה מה שיש בתוך "המעטפה". הדף שבמעטפה בדרך כלל מגולל לקורא את "הסודות".

העלילה מתחילה עם סוף החיים-מותה של אסתר-אמה של שרה בת ה-17.

על ערש הדווי אסתר מבקשת משרה, לגשת לביתה אחרי 30 ימי האבל, ולפתוח קופסת פח המוסתרת במחסן, שם נהגה אסתר לאגור שקיות וחבילות.

בכל ימי האבל חשבה שרה על "המטמון הגנוז", ועובדה זו לא נתנה לה מנוח. מכיוון שהאמינה שאסור להפר שבועה, פן יגרום הדבר לאסון, המתינה בסבלנות לתום השלושים.

ערך מוסף לסקרנותה הייתה העובדה שאסתר הייתה ידועה "כספר האוצר בתוכו סודות אפלים" (עמוד 6)

משתמו ימי האבל, שרה פנתה למציאת המטמון שהטריד אותה. תחת רוח סתווית נעימה שפיזרה את שערה, שמה את פעמיה לעבר בית אימה, הישן המוזנח והמתקלף, שבשכונת שפירא בתל-אביב.

מלבד הטבעת שמצאה במחסן תחת כל שקיות הזבל, הייתה מונחת קופסא, שאליה צורף פתק בשלב מאוחר, בכתב ידה של האם עם המילה "בבחשיד" – סליחה בפרסית.

מי מילא ומי פילל שהמכתבים הללו יפתחו תיבת פנדורה, שעלולה לשנות את מהלך חייה...

באחד המכתבים נכתב: "נסטרן ג'ון יקרה שלי, אהובת נפשי, מחמל ליבי, אינני יכול לסבול את המרחק ממך." (עמוד 12).

ככל שהמשיכה שרה במלאכת הקריאה, המכתב הפך ליותר אינטימי, ואצר בתוכו אהבה ועצב מהולים יחדיו.

המכתב הסתיים בתקווה שבני הזוג יתאחדו ויממשו את רצונם להינשא. החותם על המכתב היה "עזיז".

מה שלא היה ברור לשרה הינה העובדה, שלאמה קראו בפרס מסטרם ולא נסטרן, והרי הכותב כאן פונה בשם דומה. האם מדובר בשגיאת כתיב או שגיאה מכוונת?

עם סיום ניקיונות הבית ופינוי הגרוטאות והחבילות, שרה פנתה לדוד מנש. (אחיה של אסתר).

הדוד מנש, שמע משרה על האוצר הגנוז שמצאה במחסן לרבות הפתק, ומה הייתה תגובתו?

"רסל נדרי. כלומר אין לה שכל," מלמל דודי. "בבחשיד," ירק את המילה בבוז. "לא מתביישת לבקש עכשיו סליחה?"

רצון עז בער בי לדעת מה קרה שם באיראן שכל כך מכעיס אותו עד כדי כך שמחק אותה מחייו. (עמוד 24)

תחנוניה של שרה, גרמו לדוד מנש למסור לה קלסר שחור ועב כרס.
"מה זה שאלתי?"
"פה נמצאות התשובות שרצית לדעת לכל השאלות."
"מי כתב את כל זה?"
"דודך שאול, זכרו לברכה," ....
"זה הסיפור היחיד שחשש להוציא אור."
"כשתקראי תביני." ...
מי זו נג'ין?" ...
"הכול כתוב בפנים," ...
אני לא בטוח שתהיי כל כך מאושרת לאחר שתקראי את זה. זכרי שהזהרתי אותך, אני בכל זאת חושב שיש דברים שעדיף, לא לדעת. " (עמוד 25)

מכאן ואילך העלילה מגוללת לקורא, באמצעות התוכן שנמצא בקלסר.

המכתבים מובילים את שרה, לחיי המשפחה היהודית בפרס, תחת שלטונו של אייתוללה חומיני.

מאז עלייתו של אייתוללה לשלטון, גיל הנישואין ירד לגיל תשע, ומשטרת הצניעות מנעה מהנשים לצאת לרחוב, ללא ליווי צמוד, וחייבה אותן לעטות על עצמן צ'אדור. כל התנהגות שלא על פי חוקי השלטון, גררה אחריה סקילה ומוות. מי שהצליח לשרוד את החוקים הנוקשים, הם הבריות שהיה בכיסם מספיק רכוש, מי בזהב ומי במטבעות.

העלילה מרתקת כבר מתחילתה. רחל גבריאל משתמשת במטאפורה נהדרת בצורת חלום, ששרה שחולמת לפני שהקלסר הגיע לידיה.

בחלומה היא שומעת את אימה קוראת לה, אך במקום דמות האם מופיעה בחלום נערה יפיפיה, אהובתו של עזיז. בחלום שרה מחמיאה לאימה, והאחרונה זו צוחקת בפניה ומודיעה לה שזו אינה תחפושת...
"מה זאת אומרת לא תחפושת?" (עמוד 20).

הרומן מתחיל בתל-אביב ומסתיים בתל-אביב, ומה שבאמצע מתרחש בערים שמהד וטהראן שבפרס.

הסיפור מגולל עלילה אנושית ומרגשת, על היחסים בתוך המשפחה בחברה הפטריארכלית מוסלמית.

במערכות היחסים הסופרת לא פסחה על נושאים נוספים כמו: ניצול, התעללות, אונס, טרגדיות, סיפור אהבה עם אור בקצה המנהרה, אבל... היה אור, אך אלה היו האורות של פנסי הרכבת בלבד.

הקריאה קולחת וכל העלילה כתובה בגובה העיניים. זו לא טלנובלה, אלא סיפור חיים אוטוביוגרפי של נסטרן, נערה יפיפייה שנישאה בעל כורחה, למשה רזין המושחת וחלאת המין האנושי, המבוגר ממנה בכמעט ארבעה עשורים.

הספר מורכב ממספר דמויות, כולן כתובות בהידוק, עד כדי כך שניתן לחוש אותם.

העלילה הזו הזכירה לי סרטים וספרים שפגשתי, בנושא זה על החברה המוסלמית הפטריכאלית. האירועים בחברה הזו מקיפים את חיי הנשים, המתמודדות עם בעל אלים, ואם לא אלים אזי זוכות ליחס מחפיר והופכות מכונה לעשיית ילדים.

כואב ומסקרן כאחד מה קורה בחייהן של אותן נשים, ומאין הן שואבות את תעצומות הנפש הללו. האם הן יכולות לשנות את המציאות שנכפתה עליהן?

על הסופרת רחל גבריאל: רחל התייתמה מאמה בעודה בפעוטה וגדלה בקיבוץ קדמה. אחיה שהיה המשענת היחידה בחייה, נפל במלחמת ששת הימים. אין לי צל של ספק, שהאובדן האישי מוצא את ביטוי בספר.

לי זה הספר הראשון שאני קוראת מבית היוצר של רחל גבריאל. מצאתי שקדמו לו עוד שלושה ספרים נוספים: "תבקשי חזק", "שמרי נפשך" ו"נתיב הבריחה". מה שבטוח שאחרי שקראתי את הספר "נסטרן" אחפש את ספריה הקודמים.

נמנעתי מלהרחיב על חיי המשפחה בפרס, כדי לא לקלקל לאף אחד את חווית הקריאה. אך במשפט אחד אגלה לכם, שהחיים בפרס לא היו "תותים". אני בטוחה שאם זה היה סרט, בחלק ניכר מהסצנות הייתי מסיטה את מבטי מהמסך.

לסיכום: ספר מרתק, מותח, מפותל והכול יחד וכל אחד לחוד עוצר נשימה.

מומלץ בחום אל תוותרו על הספר הזה.
לי יניני

על מועדון הקוראים שמעתם?

באמצעות מועדון הקוראים של אגרון, הספריות שלנו שומרות על קשר עם הקוראים שלהן הצטרפות לתכנית