תפריט נגישות






hahacherot  האחרות - שהרה בלאוhahacherot

הסיפור מגולל על ידי שילה הלר. שילה רווקה, ללא ילדים כי היא לא רצתה ילדים ונכללת בקהילה "אל הורית". 

שילה לא חפצה מראש להיכנס למסלול של: בית ספר, צבא, אוניברסיטה, נישואין וילדים. היא דגלה באנטי-נטליזם, התנגדה לילודה ובחרה ב"חופש" מקשיים שעשויים להילוות לגידול ילדים

הכרותה עם "האחרות" החלה בתקופת לימודיה באוניברסיטת בר-אילן במסגרת קורס "נשות התנ"ך". "האחרות" לא רצו להיות ככולן, הן התריסו נגד המסלול המוכר, והחליטו לא להיכנס להיריון ולא להיות כבולות לילדים

בעקבות התאבדותה של נעמה חבורת "האחרות" התפרקה, וכל אחת פנתה לדרכה, כשכל אחת לחוד חרטה על דגלה: "תיק־תוק תיק־תוק... שום־תינוק שום־תינוק".

עם הזמן שילה עטפה את תובנותיה בנימה מרוככת, מורחבת ובעדשות נוספות: "היום אני גם יכולה להבין שה"כולם" הזה, שכל כך הפחיד אותנו בעבר, הוא לא כזה נורא, הוא רק לא מתאים עבורי, ולאו דווקא באופן המתריס, אלא מתוך ידיעה פנימית." (עמוד 173

שילה מתגוררת על גבול רמת-גן-בני-ברק ומרצה במוזיאון התנ"ך. את רוב ימיה היא מבלה בהרצאות במוזיאון ומטיילת בין בובות שעווה של שרה אימנו, רבקה, רחל, לאה ועוד. מקום המגורים "גבול רמת-גן-בני-ברק" הוזכר מספר פעמים בעלילה ולא לחינם. תיאור המקום מודגש הינו מטאפורי של ההליכה בין לבין ובין הטיפות...לא אפרט מעבר לכך כדי לא לקלקל את חוויית הקריאה

לתוך שגרת ימיה מתגנב אירוע... חברתה מ"האחרות" דינה קמינר-ד"ר למגדר, שהרצאותיה שאבו מאות מאזינים לתורתה, לא להינשא ולא ללדת ילדים, נמצאה ללא רוח חיים בסלון דירתה. בום!

בעיתונות כתבו שהרצח היה בעל מאפיינים חריגים... גופתה של דינה קמינר נמצאה עקודה לכסא בסלון ביתה, ועל מצחה נחרטה המילה "אמא" כשידיה אחזו בבובת תינוק. כיוון שהבובה הודבקה לגופה לא היה ניתן לנתק את הבובה מהגופה ללא תלישת פיסות עור, ולכן נאלצו לקבור את גופתה יחד עם הבובה.

ד"ר דינה קמינר הייתה דמות מוכרת. השקפותיה הפכו אותה לדוברת מרכזית של השקפה שנויה במחלוקת. בהרצאותיה היא הבליטה את נשות המקרא האל-הוריות, עובדה שהציבה אותה כהוגה פמיניסטית.

אלא מה? הרצח של ד"ר דינה קמינר לא היה היחידי... 

כחוליה בתוך "האחרות" שילה קמינר הופכת לחשודה העיקרית, שהכתובת: "זיכרונה לברכה" מזדחלת לכיוונה.

העלילה אינה עוסקת רק בבחירת ה"אל הורות", אלא גם בהשקפת עולמם של האחרים ובבחירת המסלול המוכר.

לאורך הספר מגולל דיאלוג וסיעור בתוך מחשבותיה והרהוריה של שילה בקשר למניעים, התלבטויותיה ולבחירותיה בחייה.

בשנים האחרונות, בעולם ובכלל בישראל, מימוש האימהות והחד הוריות קיבל תאוצה גם בחברות השמרניות. כיום, כבר לא מרימים גבה כבשנות החמישים של המאה הקודמת כששומעים את צמד המילים "חד-הורי/ת". 

הספר הוגדר כמותחן פסיכולוגי, אם כי יש בו אלימות מסוגננת ואלמנטים פולחניים, שהזכירו לי מעט את ספרי המתח תוצרת שוודיה

שרה בהלאו פתחה בספרה הנוכחי, צוהר לנושא האימהות והאל-הורות במקרא, אלא מה שרה, רבקה, רחל, חנה היו עקרות והן דווקא כן רצו ילדים משלהם

צריך תעוזה ואומץ כדי לכתוב ספר כזה, ובמיוחד שאישה חרדית ללא ילדים עומדת מאחוריו

לסיכום: ספר מיוחד עם כתיבה רהוטה ובהירה, ללא מסר, עוסק בנושא פולמוסי המהווה סיעור מחשבתי והבהרה לשהרה בלאו ולקוראי הספר.

ממליצה במיוחד למעריצי שהרה בלאו.

בשורה התחתונה: דעתי לנשים וזו רק דעתי: אל תמתינו לביצית האחרונה!

לי יניני 

הוצאה לאור-זמורה ביתן, מתח, 223 עמודים, 2018

 

על מועדון הקוראים שמעתם?

באמצעות מועדון הקוראים של אגרון, הספריות שלנו שומרות על קשר עם הקוראים שלהן הצטרפות לתכנית