תפריט נגישות






adira  הדירה ברחוב אמלי - קריסטין הרמלadira

סקרה את הספר: לי יניני 

"לפעמים אנחנו חייבים להאמין גם במה שאנחנו לא יכולים לראות" (עמוד 230 מתוך הספר)


העלילה מבוססת על אירועים אמתיים ומתרכזת בשלוש דמויות עיקריות: רובי האמריקאית, תומס-טייס בריטי של חיל האוויר המלכותי, ושרלוט – נערה יהודיה. החיים של כל השלישיה מצטלבים בפריז הכבושה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

הספר נפתח ונסגר בגוף ראשון על ידי לוסיין במרץ 2002, בעמק אנטילופה צפונית ללוס אנג'לס, ולוכדת לתוכה עלילה גדולה. התקופה: דצמבר 1938 עד אוגוסט 1944 קרי, מלחמת העולם השנייה בפריז ובצרפת בכלל. התקופה הזו מסופרת מנקודת מבטה של רובי הנדרסון

מי זו רובי?

רובי הנדרסון אמריקאית שמתאהבת במרסל בנואה הצרפתי. הם נפגשו שלושה ימים לפני חג המולד, נישאו בקליפורניה, ולאחר שרובי סיימה את התואר הראשון שלה, הם עברו להתגורר בפריז, בדירה של מרסל ברחוב אמלי. האזהרות של אביה על כך שהיטלר מחזיק גפרור ואירופה היא עבורו שדה נפט לא הועילו. רובי התעקשה לעבור לפריז עם בעלה. נקודה.

השקט המתעתע של גרמניה באירופה באותה עת הגשימו את חלומה הפריזאי. רובי ומרסל שתו שמפניה, בילו בבתי קפה הטובים בעיר, השתתפו במסיבות והתלבשו לפי מיטב האופנה הפריזאית. עבודתו של מרסל כסוחר אומנות בחברה של אביו הייתה רווחית, ופילסה לזוג את הדרך לרווחה כלכלית

את שרלוט-הנערה היהודייה ושכנתה, רובי הכירה בערב הראשון של חנוכה, בשיח דרך המרפסות ולאחר ויכוחון שהיה לשרלוט עם הוריה. באותו ערב רובי הרגישה בודדה. למה? לטענתה אנשים התייחסו אליה אחרת כי היא אמריקאית, ושופטים אותה עוד לפני שהכירו אותה. וכשרובי שאלה את שרלוט מה היא צריכה לעשות? שרלוט הנערה בת ה-11 ענתה: "לא תמיד אפשר להחליט מה אחרים יחשבו. אבל אפשר להחליט אם להקשיב להם או לא, נכון?" (עמוד 22

ב-14.6.1940 הגרמנים כבשו את פריז והחלה בריחה המונית של פליטים לדרום צרפת. מרסל אומנם לא גוייס למלחמה, עקב צליעה ברגלו הימנית, שנגרמה ממחלת הפוליו שתקפה אותו בילדותו, אבל הדאגה לרובי כירסמה בו. הוא התחנן בפני רובי שתעזוב את פריז ותחזור להוריה... "אני מצטער"... "אני פשוט לא יודע איך אוכל לסלוח לעצמי אם יקרה לך משהו." (עמוד 30). שכנועיו והפצרותיו של מרסל לא עזרו ורובי החליטה להישאר בפריז.

לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק בין צרפת לגרמניה, וחלוקת צרפת לשני חלקים: הצפוני והדרומי, לא איחרו לנחות האיסורים והתקנות נגד היהודים: אסרו על היהודים לעבוד באקדמיה, ברפואה, במשפטים ובמשרדי ממשלה. יהודים נאלצו להשתמש אך ורק בקרון האחרון של המטרו. נאסר עליהם להיכנס לבתי קולנוע, מוזיאונים, ספריות ובתי קפה. הם חוייבו להירשם בתחנות המשטרה, להטביע חותמת "יהודי" בתעודות הזהות ולענוד טלאי צהוב

מפגש מקרי עם גב' דאשר – האם של שרלוט, דאשר ביקשה מרובי שאם יקרה לה או לבעלה משהו, שרובי תיקח חסות על שרלוט. רובי נחלה כישלון חרוץ, כאשר בישרה את בקשתה של גב' דאשר למרסל. מרסל לא אהב את הרעיון והסתלק בטריקת דלת. מכאן ואילך ההיעדרויות של מרסל הפכו לתכופות יותר ויותר, האם היעדרויות אלה היו תגובה לרעיון של גב' דאשר, או שעסקינן בנושא אחר???...

בדידותה של רובי גרמו לכך שהיחסים בין רובי למשפחת דאשר התקרבו ובמיוחד עם שרלוט, ובאחת ההזדמנויות ביקשה גב' דאשר ללמד את שרלוט אנגלית, בתקווה שהימים יהיו טובים יותר ובריטניה תעזור לצרפת לנצח במלחמה.

היו ימים טובים יותר
האם מרסל חזר
למה מרסל כעס כל כך?
מה הוא הסתיר מרובי
מה עלה בגורלם של משפחת דאשר
מה עלה בגורלה של רובי?
מה קרה לשרלוט
מי זה לוסיין שמספר את הסיפור?
איך תומס הטייס הבריטי של חיל האוויר המלכותי קשור לעלילה

ככל שהעלילה מתקדמת הסיפור מסתעף ומצטרפות דמויות נוספות אנושיות ומרתקות

מלבד כך שהעלילה עוסקת במלחמת העולם השנייה ומתרכזת בפריז, היא נוגעת במנעד נושאים כמו אהבת נעורים, אהבת מבוגרים, אנושיות, נחישות, שברון לב, בגרות מוקדמת, תקווה, הישרדות, אובדן, אומץ לב כשבכל פרק ישנו דגש על עוצמתה של האנושיות והתקווה

לשם נדיה (תקווה) יש משמעות בספר. כמו כן לשדות הפרג שמעטרים את העלילה בקטעים לא מעטים. (הפרג מייצג את יום הזיכרון לחללי המלחמות. בבריטניה עונדים פרח אדום מנייר על דש המעיל ביום הזיכרון הבריטי ב-11 בנובמבר). 

לדעתי הספר הזה הוא הספר הכי טוב של קריסטין הרמל שתורגם לעברית. הכתיבה טובה, בהירה, הדוקה, מהפנטת ומצליחה לשאוב את הקורא. אני לא הנחתי אותו מידיי במשך הסופ"ש האחרון

בסוף הספר קריסטין הרמל כתבה שערכה תחקיר על הקשר בין מלחמת העולם השנייה לפלורידה במסגרת הרומן של "כשניפגש שנית", ואז נתקלה בסיפורה של תושבת פלורידה, שחייה מזכירים את חייה של רובי הנדרסון. לסיפור האמיתי קריסטין הרמל רקמה דמויות בדיוניות כשברקע מלחמת העולם השנייה

בעיניי הכריכה מקסימה, התרגום והעריכה בפרקים מעולה. דפוס הכתיבה מוכר ולמרות זאת אני ממליצה עליו בחום

בשורה התחתונה: "הטובע נאחז אפילו בקנה קש".


קריאה נעימה.

לי יניני

הכורסא-הוצאה לאור, פרוזה-תרגום, מאנגלית: ניצה פלד, 363 עמודים, 2019

על מועדון הקוראים שמעתם?

באמצעות מועדון הקוראים של אגרון, הספריות שלנו שומרות על קשר עם הקוראים שלהן הצטרפות לתכנית