תפריט נגישות






SipuroShelYatom  סיפורו של יתום - פאם ג'נוףSipuroShelYatom

סקרה את הספר: לי יניני 

הספר נקרא "סיפורו של יתום". עד סוף הספר לא ברור לי למה נבחר השם הנוכחי. יש יתום בסיפור הזה, אך היתום הוא לא כוחו של הסיפור. נכון, לצערנו אחרי מלחמת העולם השנייה, ובכלל אחרי מלחמות נותרים הרבה יתומים, לצערי אבל כאן השם ממש לא מתאים ואפילו מטעה.

חוזקו של הסיפור מתמקד במערכת היחסים, שנרקמת בין שתי נשים שונות, על רקע מלחמת העולם השנייה בשנת 1944. הן אמיצות, דעתניות, שתיהן יהודיות והמלחמה הארורה מפגישה ביניהן. ללא המלחמה בספק רב, אם אונה הנערה ההולנדית הייתה פוגשת את אסטריד-לולינית הטרפז הראשית.

הסיפור הוא בדיוני ומושתת על עובדות היסטוריות, ו"השואה" מהווה את התפאורה למערכת היחסים בין אונה ואסטריד.

העלילה מתנהלת בתוך קרקס נודד. בסוף הספר הסופרת כותבת מהיכן שאבה את הרעיון לכתיבה הספר. מסתבר שהיא הושפעה מתחקיר שערכה בארכיון "יד ושם" ונתקלה בסיפורים יוצאי דופן. הסיפור הראשון היה על "הילדים האלמונים", שנקרעו ממשפחותיהם הביולוגיות ונשלחו, למחנות ריכוז לתוכנית לבנסבורן (Der Lebensborn), הידועה כתוכנית של המפלגה הנאצית להשבחת הגזע הארי. הסיפור השני היה על הקרקס הגרמני, שנתן מחסה ליהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

אחד הקרקסים הנודדים היה של אדולף אלטהוף (1913-1998). הוא עצמו נולד בכרכרת הקרקס המשפחתית, וכשהתבגר המשיך לנהל אותו. הקרקס של אדולף אלטהוף חנה ב-1941 ליד דרמשטאדט לסדרת הופעות, והסתיר שלוש נשים יהודיות עד סוף המלחמה. בשנת 1995 הכיר "יד ושם" באדולף ומריה אלטהוף כחסידי אומות העולם.

בדבריו הוא אמר: "אנחנו אנשי הקרקס, איננו עושים הבחנה בין גזעים או דתות".

הקרקס הנודד התחיל עוד ברומא העתיקה. במאה ה-19 הוא היה אמצעי הבידור היחידי של תושבי העיירות והכפרים שהיו מרוחקים מהעיר, מהתאטראות ואתרי תרבות. לאותם קרקסים נהגו לגייס מקומיים, אסירים, עבדים, בני-מיעוטים ואנשים עם מוגבלויות. אגב, אם כבר בנושא זה תיזכרו בסרט "מסייה שוקולד" בכיכובו של עומאר סי, המגלם איש במה שחור ראשון, בקרקס הנודד בצרפת במאה הקודמת. עומאר סי גילם בן מיעוטים שחור והוצג כקוריוז לעת ההיא.

בסיפור הנוכחי, פאם ג'נוף מחברת שתי נשים לקרקס הנודד של הר נויהוף האלמן ובנו המגודל. תרתי משמע!

לשתי הנשים עבר מורכב. אונה נערה בת 16 שנכנסת להיריון מחייל נאצי. כתוצאה מכך אביה דורש ממנה לעזוב את הבית. באקראי היא מקבלת כתובת מוסד ששייך לתוכנית "לבנסבורן", שבו תוכל ללדת והילוד יועבר למשפחה. רצה הגורל, והילד שנולד לא היה עם עור בהיר על פי הקוד המוסכם של התוכנית. התינוק נלקח ממנה ואונה שוב נזרקת לרחוב. למחייתה היא מוצאת עבודה בניקיון בתחנת הרכבת, ובאחד הימים היא מגלה קרון תינוקות. אחד התינוקות הזכיר לה את בנה שנלקח ממנה, ואז היא מחליטה לחטוף תינוק. בדרך לא דרך ותחת סיכון רב, היא מגיעה לקרקס הנודד של הר נויהוף ופוגשת את אסטריד.

אסטריד יהודייה ממשפחת קרקסים מוצלחת. בימים טובים ועוד לפני עלייתו של היטלר לשלטון, היא התאהבה באריך הגרמני. הם נישאו ועברו להתגורר בברלין. עם תחילת הפרעות ביהודים, ועל פי חוקי הרייך, נאלץ אריך ששירת באס.אס. להתגרש מאשתו היהודייה. אסטריד נאלצת לחזור למשפחתה, ברם לא מוצאת אותה ואז ניגשה לביתו של השכן מנהל הקרקס. הר נויהוף חס על אסטריד, ומחליט לגייס אותה כלוליינית ואקרובטית בכירה לקרקס הנודד שהוא מנהל.

השוני בין אסטריד לאונה מהווה את החיבור בין שתיהן. הפחד, החשש, חוסר הביטחון, הסכנות ומאידך הדעתנות, העקשנות, כוח ההישרדות, ואומץ הלב. הן ניגשות אחת לשנייה בחשש כשתוך כדי סיפורן האישי מסופר מאחת לשנייה, עד שאחת לא יכולה ללא השנייה.

לתוך העלילה מצורפות דמויות נוספות, פטר האקרובט, לוק-בנו של ראש העיר, עובדי הקרקס ועוד. מה הקשר שלהם לדמויות המרכזיות? מה קרה בסוף המלחמה? מה קרה לפעוט שנאסף מהקרון על ידי אונה? מי זה פטר ומה תרומתו לסיפור? האם אריך חיפש את אסטריד בתום המלחמה? יש כאן הרבה שאלות, ותשובות עליהן תוכלו לקבל רק אם תקראו את הספר.

ראשיתו של הספר כשני סיפורים מקבילים, בהמשך הסיפורים נשזרים האחד בשני. הספר ערוך בפרקים קצרים ומוצגים לקורא לסירוגין בין אסטריד לאונה.

לסיכום, זה עוד סיפור אנושי עם סוף מפתיע, מתובל באירועים היסטוריים וחופש בדיוני של הסופרת.

לטעמי, הוא לא חף ממהמורות, קטעים מיותרים, חסכון במידע על דמויות רקע, ורגעי המתח אינם אמינים. אני מניחה שעריכה מוקפדת הייתה מטיבה עם הסיפור. למרות זאת הוא מצליח לאחוז את הקורא.

הכריכה יפה ורכבות תמיד קשורות במישרין או בעקיפין, עם ספרי שואה והטרנספרים למחנות ריכוז. במקרה הזה תזכרו, זה לא ספר שואה אלא, ספר על מערכת יחסים מיוחדת בין שתי נשים אמיצות.

חג שמח!

לי יניני

הוצאת ידיעות ספרים, פרוזה-תרגום, מאנגלית: עפרה אביגד, 350 עמודים, 2019

על מועדון הקוראים שמעתם?

באמצעות מועדון הקוראים של אגרון, הספריות שלנו שומרות על קשר עם הקוראים שלהן הצטרפות לתכנית