תפריט נגישות






kirzonech  כרצונך - מיכל חזוןkirzonech

סקרה את הספר: לי יניני 


לפני כמה שנים קראתי בשקיקה את הספר "בית הסודות" של מיכל חזון והוקסמתי מרקמת העלילה והכתיבה.

ב"בית הסודות" מיכל חזון הכניסה את הקורא למטבח, לריחות, לתבשילים ואילו הפעם היא בחרה להכניס את הקורא לחדר אחר בבית. לאן? ל"חדר המיטות". לריגושים מעבר לנורמה המוכרת, ומערכת יחסים מורכבת שמתפתחת בין רופא לפציינט.

אדי בלום, פרופסור לאנתרופולוגיה ומומחה למשטרים טוטליטריים מאוניברסיטת בר אילן, גרוש פלוס שניים, בוחן בדרך מאוד לא שגרתית לצאת מהבדידות, ופונה לאתר הכרויות למטרות סקס.

לידיו הכמהות נופלת "מלכה אמתית" כשהוא הופך להיות העבד שלה. וזו לא סתם "מלכה" היא חכמה, דעתנית, שאפתנית, אינטליגנטית וגם נראית טוב.

אדי בלום הופך להיות לשבוי וחייו קורסים. הוא מתנתק מילדיו וחייו מתחילים לסוב סביב "המלכה". כש"המלכה" פורשת מהמשחק, הוא טובע בים של דיכאון עם התקפי בכי בלתי נשלטים, עד כדי כך שהוא נאלץ להפסיק הרצאות באמצע ונאחז ברעיונות אובדניות.

הסיפור התחיל בבוקר יום שישי, בשבוע שאחרי פסח.

חבר משותף ד"ר אייזיק גולד פונה לד"ר יאיר גאון, ומבקש את עזרתו לקבל מישהו לטיפול דחוף.

עמוד 11:

"היי, איציק, מה שלומך?"

"אני בסדר." איציק, ד"ר גולד, נשמע בהול. מהטיפוסים שתמיד אצה להם הדרך.

"איך אתם?" שאל גולד, ובלי לחכות לתשובה הוסיף, "אני זקוק לעזרתך."

"בבקשה, אם אני יכול לעזור," אמרתי.

"אתה חייב לקבל מישהו לטיפול," אמר גולד.

"לטיפול?"

"כן, ועוד היום."

"מה כל כך דחוף? ..."

"זה עניין של חיים ומוות."

"במי מדובר?"

בפרופסור אדי בלום.

ד"ר יאיר גאון פסיכיאטר – פסיכותרפיסט מתמחה בהתמכרויות, ירושלמי מסורתי נשוי לנילי אב וסב לנכדה.

המשימה של ד"ר יאיר גאון לחלץ את פרופסור אדי בלום מהתהום אליה נשאב.

על ספת הפסיכיאטר נחשפות ומוצגות לראווה, תמונות וסצנות הסובבות סביב התמכרות אובססיבית, לרבות מחזות מבחילות שלקוחות מספרי מדע בדיוני ואימה.

האם ד"ר יאיר גאון יצליח במשימה שהוטלה עליו?

מיכל חזון כותבת מרתק ומציפה מערכת יחסים בין מטופל למטפל, תוך כדי השחזת וחידוד על כיצד היסודות והערכים משתנים, כשהאדם מצוי בסיטואציה חדשה ולא מוכרת.

יש בעלילה לא מעט קטעים ארוטיים שמתוחם מבצבצת אנושיות, וחושפת מרקם יחסים מורכב בין שני גברים ואישה אחת.

הסוף מפתיע.

הספר מומלץ לבעלי קיבה לא רגישה ומעורר מחשבה.

למרות המסר שהסופרת מנסה להעביר לקורא והעריכה הטובה, אודה שפחות אהבתי את הז'אנר הנוכחי ואני שומרת פינה בליבי ל"בית הסודות".

לי יניני

ידיעות אחרונות, פרוזה מקור, 360 עמודים, שנת 2020